חדר אוכל - עבר הווה עתיד

חדר אוכל – עבר, הווה, עתיד 

(מאת מלכה קנפ, יולי 2010)

במרכז הקיבוץ שוכן לו בניין שעד לפני כמה שנים (בערך 10) שימש כמרכז הקיבוץ ולב הקהילה. בבוקר הייתה מתחילה הנהירה למרכז: עובדי הפלחה עם הסלט של הבוקר,ילדי בי"ס שמגיעים לאכול ארוחת בוקר שארגנה להם המדריכה לפני ההסעה., וגם אלה שבאו סתם לשתות קפה לפני שמתחיל היום. בתוך המבנה באולם חדר האוכל, היה חדרו של סדרן העבודה (כן היה כזה תפקיד). היו תיבות הדואר מעץ  (גם היום הן קיימות רק עשויות ממתכת). למעלה היה המועדון (הנעורים של היום) שם ניתן היה לבוא בערב לצפות בטלוויזיה , לשתות קפה, וסתם לפטפט. והמלתחות כמובן, שהיו המקום האהוב ביותר על הילדים בחורף, (בקיץ הם היו פשוט יוצאים החוצה לשחק). ואיך אפשר לשכוח את חדר הוידיאו שמימנו שידרו את ערוץ הקיבוץ וגם סרטים (לפני עידן היס וערוץ 2) לבתי החברים בקיבוץ. במהלך היום היו עובדי ח"א שחלקם הגדול היו מתנדבים (ומתנדבות) מנקים, שוטפים ומסדרים. לקראת ארוחת הצהריים ח"א נפתח ב11:30 וכבר השתרך תור של הותיקים ואחריהם כל השאר. לקראת ערב היו מתכנסים שוב, לאט לאט לארוחת הערב עם הילדים שהיו מתרוצצים מסביב, רועשים ושמחים. ארוחת הערב שימשה גם מקום מפגש גם לאלה מאיתנו שעבדו מחוץ לקיבוץ. גולת הכותרת הייתה כמובן הארוחה החגיגית של ערב יום שישי, החברים לבשו את מיטב מחלצותיהם, והופיעו משפחות משפחות לארוחה המשותפת. ובימי הקיץ היה גם קפה גן. בחגים חדר האוכל היה מלא מפה לפה בחברים ואורחים בייחוד בראש השנה ופסח, ושם גם נערכו הטכסים. מאז שחדר האוכל הפסיק לתפקד כחדר אוכל חל פיחות חד במעמדו, רובו הגדול הושכר הפך למשרדים, באחד הגלגולים אף הפך לסופר פאני, ומרכז הפעילות עבר למועדון של היום. עקב הגידול  המבורך שחל בקהילת יסעור המועדון הפך לקטן מידי מכדי להכיל את כולם, והוחלט להשמיש שוב את חדר האוכל להתכנסויות. אבל השנים שעברו הותירו את רישומן, המקום היום זקוק להרבה השקעה כדי להביא אותו למצב שבו היה בעבר, לא- אין שום כוונה להגיש שם שוב ארוחות, אבל כן להפוך אותו שוב למרכז החברתי שהיה בשנים עברו, נקודת מפגש, מקום בו אפשר לשתות קפה בערב עם חברים, שנוח לשבת, לראות יחד סרט, מקום שילדים יוכלו לשחק בחורף, מקום שנעים להיות בו וכיף ללכת אליו. שכל חבר בין אם הוא ותיק, צעיר, משומש או חדש, ילד או נער ירגיש בו בבית. בימים אלה מתארגנת קבוצה, במסגרת תהליך הבינוי הקהילתי,  ששמה לה כמטרה: להפוך את חדר האוכל למרכז וללב הקיבוץ. ולשם כך נצטרך עזרה מכל הקהילה כי יש הרבה מה לעשות. בתקווה שנצליח להחזיר עטרה ליושנה.

מלכה

נ.ב

מדובר בזיכרונותיי האישיים והמאוד סובייקטיביים, אני בטוחה שלכל אחד מהחברים המשומשים, ואו אלה שגדלו כאן מגיל אפס, יש את נקודת המבט שלו ואת הזיכרונות והדגשים שלו, אבל לדעתי מה שמאחד את כולנו זו הכמיהה ליצור שוב מרכז תרבותי שיכיל את כולנו.